Vayedaber

אִי נֵימָא לֹא שָׁבַת מֵחֲמַת מְלָאכָה אֲפִילּוּ מִמְּלָאכָה דְּהֶתֵּירָא, וְהָתַנְיָא: אוּר שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל חוֹלֶה — מְבָרְכִין עָלָיו!

Traduction

If we say that did not rest means that it did not rest from labor, even from labor that is permitted? Wasn’t it taught in a baraita that over light that was kindled on Shabbat for a woman giving birth or a dangerously ill person, for whom one is permitted to perform prohibited labor on Shabbat, one may recite a blessing during havdala at the conclusion of Shabbat?

Rachi non traduit

אי נימא לא שבת מחמת מלאכה ואפי' היא מלאכה של היתר. כגון של חולה ושל חיה קאמר דאין מברכין:

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי ''שָׁבַת'' שֶׁשָּׁבַת מֵחֲמַת מְלֶאכֶת עֲבֵירָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְבָרְכִין עָלֶיהָ.

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is meant by rested? Light that rested from labor of transgression on Shabbat. However, if the light burned for the entire Shabbat or was kindled on Shabbat in a permissible manner, one may recite a blessing over it. That halakha was also taught in a baraita: A lantern that was continuously burning throughout the entire day of Shabbat, one may recite a blessing over it at the conclusion of Shabbat.

Rachi non traduit

עששית. לנטירנ''א:

שהיתה דולקת והולכת. מע''ש ובבית ישראל:

למ''ש מברכין. לפי שלא נעבדה בה עבירה שלא הודלקה בשבת:

תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי שֶׁהִדְלִיק מִיִּשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִדְלִיק מִגּוֹי מְבָרְכִין עָלָיו. גּוֹי מִגּוֹי — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

Traduction

The Sages taught in a baraita: A gentile who lit a candle from a candle that was in the possession of a Jew or if a Jew lit a candle from a gentile, one may recite a blessing over it at the conclusion of Shabbat. However, if a gentile lit a candle from a gentile, one may not recite a blessing over it.

Rachi non traduit

נכרי שהדליק מישראל. משחשכה מ''ש:

מַאי שְׁנָא גּוֹי מִגּוֹי דְּלָא — מִשּׁוּם דְּלֹא שָׁבַת? אִי הָכִי, יִשְׂרָאֵל מִגּוֹי נָמֵי הָא לֹא שָׁבַת!

Traduction

The Gemara asks: What is different about a candle that a gentile lit from a gentile, that one may not recite a blessing over it? Because the light did not rest on Shabbat. If so, the light of a Jew who lit a candle from a gentile also did not rest on Shabbat.

וְכִי תֵּימָא הַךְ אִיסּוּרָא אֲזַל לֵיהּ, וְהָא אַחֲרִינָא הוּא, וּבִידָא דְיִשְׂרָאֵל קָא מִתְיַלְדָא — אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: הַמּוֹצִיא שַׁלְהֶבֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּיב. אַמַּאי חַיָּיב? מַה שֶּׁעָקַר לֹא הִנִּיחַ, וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ לֹא עָקַר!

Traduction

And if you say that this prohibited flame has gone and this flame is a new and different one which came into being in the possession of a Jew, as a flame is not a concrete, static object, but rather it constantly recreates itself; however, this halakha that was taught in a Tosefta in tractate Shabbat states: One who carries out a flame from the private to the public domain on Shabbat is liable for carrying out from one domain to another. If the flame is constantly recreating itself, why is he liable? That flame which he lifted from the private domain he did not place in the public domain and that which he placed he did not lift. One is only liable for carrying out on Shabbat if he lifted an object from one domain and placed that same object in another domain. Since one who carries out a flame on Shabbat is considered liable, evidently, despite any change that it may undergo, the flame is essentially considered a single entity.

Rachi non traduit

הך איסורא אזלא. מתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה:

המוציא שלהבת לר''ה. בשבת חייב ומוקמינן לה במסכת ביצה כגון דשייפיה לחרס משחא ואתלי בה נורא דגחלת ליכא אלא שלהבת ומשום חרס לא מחייב דלית בה שיעורא:

מה שעקר לא הניח. והוצאת שבת לא מחייבא עד דאיכא עקירה מרשות זו והנחה ברשות זו:

Tossefoth non traduit

וכי תימא הך איסורא אזל ליה. ה''מ לאקשויי אי הכי נכרי מנכרי נמי אלא עדיפא מיניה פריך דה''מ לשנויי כדמשני בסמוך:

אֶלָּא לְעוֹלָם דְּאִיסּוּרָא נָמֵי אִיתֵיהּ, וְכִי קָא מְבָרֵךְ — אַתּוֹסֶפְתָּא דְּהֶתֵּירָא קָא מְבָרֵךְ, אִי הָכִי, גּוֹי מִגּוֹי נָמֵי!

Traduction

Rather, actually that prohibited flame is also extant, and when one recites the blessing, he recites the blessing over the permitted addition to that flame. The Gemara asks: If so, even if a gentile lit a candle from a gentile as well, the flame should be considered essentially new; one should be able to recite a blessing over the addition.

אֵין הָכִי נָמֵי, גְּזֵירָה מִשּׁוּם גּוֹי רִאשׁוֹן וְעַמּוּד רִאשׁוֹן.

Traduction

The Gemara answers: Yes, it is indeed so. Fundamentally, there is no reason to prohibit doing so. However, the Sages issued a decree because of the first gentile, who did not light the flame from another gentile, and the first pillar of flame that was kindled on Shabbat. Consequently, they prohibited all somewhat similar cases, including when a gentile lights a flame from another gentile.

Rachi non traduit

גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון. אי שרית בנכרי שהדליק מנכרי משחשכה אתי לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד:

Tossefoth non traduit

גזירה משום נכרי ראשון ונכרי ראשון משום עמוד ראשון וכו'. חדא גזרה היא דגזרו חכמים כל אש נכרי שביד הנכרי דאי לא הא לא קיימא הא אבל נכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליו והכי קיימא לן:

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְרָאָה אוּר, אִם רוֹב גּוֹיִם — אֵינוֹ מְבָרֵךְ, אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — מְבָרֵךְ.

Traduction

The Sages taught in a baraita: If one was walking outside the city, saw fire there, and wanted to recite the blessing over it as part of havdala, if the city has a majority of gentiles he may not recite the blessing over the fire, but if the city has a majority of Jews, he may recite the blessing.

הָא גוּפָא קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ אִם רוֹב גּוֹיִם — אֵינוֹ מְבָרֵךְ, הָא מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — מְבָרֵךְ, וַהֲדַר תָּנֵי אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — מְבָרֵךְ, הָא מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — אֵינוֹ מְבָרֵךְ!

Traduction

The Gemara notes: The matter itself is difficult in this baraita. You said in the baraita that if the town has a majority of gentiles he may not recite the blessing. By inference, if the town population was half gentiles and half Jews, one may recite a blessing. And then you teach that if the town has a majority of Jews, he may recite the blessing. By inference, if the town population was half gentiles and half Jews, one may not recite a blessing. The inferences from two sections of the baraita are contradictory.

בְּדִין הוּא דַּאֲפִילּוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה נָמֵי מְבָרֵךְ, וְאַיְּידִי דִּתְנָא רֵישָׁא ''רוֹב נָכְרִים'', תְּנָא סֵיפָא ''רוֹב יִשְׂרָאֵל''.

Traduction

The Gemara responds: By right, the baraita should have taught that even if the town population was half gentiles and half Jews, one may recite a blessing, but since in the first clause it taught: The majority of gentiles, in the latter clause it used the same expression and taught: The majority of Jews.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְרָאָה תִּינוֹק וַאֲבוּקָה בְּיָדוֹ, בּוֹדֵק אַחֲרָיו; אִם יִשְׂרָאֵל הוּא — מְבָרֵךְ, אִם נָכְרִי הוּא — אֵינוֹ מְבָרֵךְ.

Traduction

And the Sages taught: One who was walking outside the city at the conclusion of Shabbat and saw a child with a torch in his hand, he must check after his background. If the child is a Jew, he may recite a blessing over this flame, but if the child is a gentile, he may not recite a blessing over it.

מַאי אִירְיָא תִּינוֹק? אֲפִילּוּ גָּדוֹל נָמֵי!

Traduction

The Gemara asks: Why was it taught specifically with regard to a child? Even if he were an adult, one would also need to investigate whether he was a Jew or a gentile in order to determine whether or not he may recite a blessing over the torch.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָכָא בְּסָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה עָסְקִינַן. גָּדוֹל, מוֹכְחָא מִילְּתָא דְּוַדַּאי נָכְרִי הוּא. תִּינוֹק, אֵימַר יִשְׂרָאֵל הוּא, אִקְּרִי וּנְקֵיט.

Traduction

Rav Yehuda said that Rav said: Here we are dealing with a case where, although it was the conclusion of Shabbat, it was still soon after sunset. Therefore, in the case of an adult, it is self-evident that he is a gentile, as a Jew would not be so quick to take fire in his hand immediately after Shabbat. In the case of a child, however, say that perhaps he is a Jew and it happened that he took the torch.

Rachi non traduit

גדול מוכחא מלתא דנכרי הוא. ואין צריך לבדוק אחריו דאי איתא דישראל הוא לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד לאחוז האור בידו:

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְרָאָה אוּר, אִם עָבֶה כְּפִי הַכִּבְשָׁן — מְבָרֵךְ עָלָיו. וְאִם לָאו אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו.

Traduction

And the Sages taught: One who was walking outside the city at the conclusion of Shabbat and saw a fire, if the fire is at least as thick as the opening of a furnace, one may recite a blessing over it, as a fire of that kind is kindled for the light it produces as well. And if it is not at least that thick, one may not recite a blessing over it.

Rachi non traduit

כפי הכבשן. ששורפים בו אבנים לסיד אם עבה כאור היוצא מפי הכבשן נהורא בריא היא ולהשתמש לאורה היא נעשית:

ואם לאו. לאו לאורה נעשית אלא לבשל ואין מברכין אלא על שנעשה להאיר:

תָּנֵי חֲדָא: אוּר שֶׁל כִּבְשָׁן מְבָרְכִין עָלָיו, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין מְבָרְכִין עָלָיו!

Traduction

It was taught in one baraita: During havdala, one may recite a blessing over the fire of a furnace; and it was taught in another baraita: One may not recite a blessing over the fire of a furnace. There is an apparent contradiction between the baraitot.

לָא קַשְׁיָא: הָא בַּתְּחִלָּה, הָא לְבַסּוֹף.

Traduction

The Gemara responds: This is not difficult, as this baraita which prohibits reciting the blessing is speaking at the beginning when the furnace was just kindled and the fire is designated solely to heat the objects in the furnace; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking at the end, when the fire is no longer needed to heat the objects in the furnace, and its light is used for other purposes.

Rachi non traduit

בתחלה. בתחלת שרפת אבנים אין האור להאיר:

בסוף. לאחר שנשרפו האבנים רובן מדליקין אור גדול מלמעלה למרק שרפת האבנים ומשתמשין נמי לאורה:

תָּנֵי חֲדָא: אוּר שֶׁל תַּנּוּר וְשֶׁל כִּירַיִם מְבָרְכִין עָלָיו, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין מְבָרְכִין עָלָיו!

Traduction

The Gemara cites a similar contradiction between baraitot: It was taught in one baraita: During havdala, one may recite a blessing over the fire of an oven or a stove; and it was taught in another baraita: One may not recite a blessing over it.

Rachi non traduit

של תנור. בסוף מברכין עליו לאחר שהוסק התנור והפת בתוכה מדליקין קסמין דקין בפיו להאיר ולקלוט חומו לתוכו וכיון דמשתמש לאורו מברכין עליו:

לָא קַשְׁיָא: הָא בַּתְּחִלָּה, הָא לְבַסּוֹף.

Traduction

The Gemara responds: This is not difficult, as a similar distinction between the baraitot may be suggested. This baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking at the beginning, when the oven or stove was just kindled and the fire is designated solely to heat the objects on the stove or in the oven; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking at the end, when the fire is no longer needed to heat the objects on the stove or in the oven and its light is used for other purposes.

תָּנֵי חֲדָא: אוּר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ מְבָרְכִין עָלָיו, וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין מְבָרְכִין עָלָיו!

Traduction

The Gemara cites another contradiction: It was taught in one baraita: During havdala, one may recite a blessing over the light of a synagogue or a study hall; and it was taught in another baraita: One may not recite a blessing over it.

Rachi non traduit

אור של בית הכנסת. בדאיכא אדם חשוב לכבודו הדליקוה ולא שצריך לאור אלא לכבוד בעלמא ואין מברכין עליו:

לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא אָדָם חָשׁוּב, הָא דְּלֵיכָּא אָדָם חָשׁוּב.

Traduction

The Gemara responds: This is not difficult, as this baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking in a case where there is an important person in the synagogue and the fire is kindled in his honor and not to provide light; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking in a case where there is no important person present and the fire is kindled to provide light.

Rachi non traduit

ליכא אדם חשוב. להאיר להם הדליקוה ומברכין:

Tossefoth non traduit

הא דאיכא אדם חשוב. אם כן משום כבודו של חשוב ולא לאורה כך פרש''י ור''ח פירש איפכא באדם חשוב לאורה ובדליכא אדם חשוב עשוי לכבוד בית הכנסת:

וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דְּאִיכָּא אָדָם חָשׁוּב, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא חַזָּנָא, הָא דְּלֵיכָּא חַזָּנָא.

Traduction

And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are speaking in a case where there is an important person present in the synagogue, and this is not difficult because the contradiction can be resolved as follows: This baraita, which permits reciting the blessing, is speaking in a case where there is a caretaker in the synagogue who uses the light; that baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking in a case where there is no caretaker and the light is kindled for purposes of honor.

Rachi non traduit

הא והא דאיכא אדם חשוב. ואי איכא חזנא שמש שאוכל בבית הכנסת אף לאורה עשויה שיאכל החזן לאורה ומברכין:

וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא דְּאִיכָּא חַזָּנָא, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא סֵהֲרָא, וְהָא דְּלֵיכָּא סֵהֲרָא.

Traduction

And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are both referring to a case where there is a caretaker present in the synagogue, and this is not difficult because the contradiction can be resolved as follows: This baraita, which prohibits reciting the blessing, is speaking in a case where there is moonlight, so the caretaker did not light the fire to provide light as the moonlight is sufficient; that baraita, which permits reciting the blessing, is speaking in a case where there is no moonlight, and the caretaker lights the fire to provide light.

Rachi non traduit

הא והא דאיכא חזנא. ואיכא סהרא שהחזן יכול לאכול לאורה אין מברכין על הנר שלא להאיר הדליקוה אלא לכבוד אדם חשוב:

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵבִיאוּ אוּר לִפְנֵיהֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן — מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ''בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ''.

Traduction

The Sages taught in a baraita: People were seated in the study hall and they brought fire before them at the conclusion of Shabbat. Beit Shammai say: Each and every individual recites a blessing for himself; and Beit Hillel say: One recites a blessing on behalf of everyone and the others answer amen. Beit Hillel’s reasoning is as it is stated: ''The splendor of the King is in the multitude of the people'' (Proverbs 14:28). When everyone joins together to hear the blessing, the name of God is glorified.

בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל מְפָרְשִׁי טַעְמָא, אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי מַאי טַעְמָא? קָסָבְרִי מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

Traduction

The Gemara asks: Granted, Beit Hillel, they explain their reasoning, but what is the reason for the opinion of Beit Shammai to prohibit reciting the blessing communally? The Gemara answers: They hold that it is prohibited due to the fact that it will lead to suspension of study in the study hall. Waiting for someone to recite the blessing will interrupt Torah study for several minutes.

Rachi non traduit

מפני בטול בית המדרש. שבזמן שאחד מברך לכולם הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכונו כולם וישמעו אליו ויענו אמן:

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ אוֹמְרִים ''מַרְפֵּא'' בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, מִפְּנֵי בִּיטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

Traduction

This concern for disrupting Torah study was also taught in a baraita: The members of the house of Rabban Gamliel would not say good health when someone sneezed in the study hall, due to the fact that it would lead to suspension of study in the study hall.

Rachi non traduit

מרפא. לאדם המתעטש שרגילים לומר אסותא:

אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים. מַאי טַעְמָא? נֵר — לְכָבוֹד הוּא דַּעֲבִידָא, בְּשָׂמִים לְעַבּוֹרֵי רֵיחָא הוּא דַּעֲבִידִי.

Traduction

We learned in the mishna: One may neither recite a blessing over the candle nor over the spices designated to honor the dead. The Gemara explains: What is the reason? Because a candle of the dead is kindled for the purpose of honoring the dead, not for light; the spices are to neutralize the bad odor, not for their pleasant fragrance.

Rachi non traduit

נר לכבוד. המת עבידא:

בשמים עבידי לעבורי ריחא. דסרחונו של מת עבידי ולא להריח:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כֹּל שֶׁמּוֹצִיאִין לְפָנָיו בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְכֹל שֶׁאֵין מוֹצִיאִין לְפָנָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה — מְבָרְכִין עָלָיו.

Traduction

And Rav Yehuda said that Rav said: Any deceased before whom a candle is taken out both by day and by night, it is evident that the candle is for the purpose of honoring the deceased; therefore, one may not recite a blessing over it. And any deceased before whom a candle is taken out only by night, it is evident that the purpose of the candle is for its light alone, and one may recite a blessing over it.

Rachi non traduit

כל. מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום אם הוציאו בלילה במוצאי שבת לקבורה אין מברכין על אותו נר דלכבוד עבידא ולא להאיר:

וכל. מת שאינו חשוב להוציא נר לפניו ביום אלא בלילה מברכין עליו אם הוציאוהו במוצאי שבת לקבורה:

מברכין עליו. דלהאיר עבידא:

אָמַר רַב הוּנָא: בְּשָׂמִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא, וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי לְהַעֲבִיר אֶת הַזּוּהֲמָא — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

Traduction

Similarly, Rav Huna said: Over spices used to deodorize the bathroom and fragrant oil intended to remove filth, one may not recite a blessing as they are not used for their pleasant fragrance.

Rachi non traduit

בשמים. שמוליך אדם אסטניס לבית הכסא להעביר ממנו ריח רע של בהכ''ס אין מברכין עליו:

ושמן העשוי להעביר את הזוהמא. שמביאים בסוף הסעודה לסוך ידים מזוהמות והוא מבושם בבשמים:

אין מברכין עליו. בורא עצי בשמים אלא בורא שמן ערב מברכין אם שמן של אפרסמון הוא והא דאמר בכיצד מברכין (דף מג.) האי משחא כבישה וטחינה מברכין עליו בע''ב לא בבא בתוך הסעודה קאמר אלא בבא להריח:

Tossefoth non traduit

אין מברכין עליו. פירש''י מיהו מברכין עליו ברוך שברא שמן ערב והא דאמר לעיל בכיצד מברכין (ברכות ד' מג.) האי משחא כבישא מברכין עליו בורא עצי בשמים היינו בבא להריח ולא מיירי בתוך הסעודה:

לְמֵימְרָא דְּכֹל הֵיכָא דְּלָאו לְרֵיחָא עֲבִידָא לָא מְבָרְכִין עִלָּוֵיהּ? מֵתִיבִי: הַנִּכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל בַּשָּׂם וְהֵרִיחַ רֵיחַ, אֲפִילּוּ יָשַׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם אַחַת. נִכְנַס וְיָצָא, נִכְנַס וְיָצָא — מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם. וְהָא הָכָא דְּלָאו לְרֵיחָא הוּא דַּעֲבִידָא, וְקָמְבָרֵךְ!

Traduction

The Gemara asks: Is that to say that any case where it is not used for its pleasant fragrance, one may not recite a blessing over it? The Gemara raises an objection based on the Tosefta: One who enters the store of a perfumer, and smelled a fragrance, even if he sat there throughout the entire day, he only recites a blessing once. However, if one entered and exited, entered and exited, he recites a blessing on each and every occasion. Isn’t it a case here, where the spices are not intended for fragrance, as they are not used to improve the scent in the store, and, nevertheless, one recites a blessing?

אִין, לְרֵיחָא נָמֵי הוּא דַּעֲבִידָא, כִּי הֵיכִי דְּנֵירְחוּ אִינָשֵׁי וְנֵיתוּ וְנִזְבּוֹן מִינֵּיהּ.

Traduction

The Gemara responds: Yes, in this case the spices are also intended for fragrance; they are used to generate a scent in the store so that people will smell them and come and purchase from him.

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְהֵרִיחַ רֵיחַ, אִם רוֹב נָכְרִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ, אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל — מְבָרֵךְ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ רוֹב יִשְׂרָאֵל — נָמֵי אֵינוֹ מְבָרֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרוֹת לִכְשָׁפִים.

Traduction

The Sages taught in a baraita: One who was walking outside a city and smelled a scent; if the majority of the town’s residents are gentiles he may not recite a blessing over the scent, but if the majority are Jews, he may recite a blessing. Rabbi Yosei says: Even if the majority are Jews, one may not recite a blessing, as the daughters of Israel burn incense to witchcraft and the spices were certainly made for witchcraft, not for their fragrance.

אַטּוּ כּוּלְּהוּ לִכְשָׁפִים מְקַטְּרָן?! — הָוֵה לַהּ מִיעוּטָא לִכְשָׁפִים, וּמִיעוּטָא נָמֵי לְגַמֵּר אֶת הַכֵּלִים. אִשְׁתְּכַח רוּבָּא דְּלָאו לְרֵיחָא עֲבִיד, וְכָל רוּבָּא דְּלָאו לְרֵיחָא עֲבִיד לָא מְבָרֵךְ.

Traduction

The Gemara asks: Is that to say that they all burn incense to witchcraft? Rather, there is a minority of people who burn incense to witchcraft, and a different minority who burn spices in order to perfume their garments with incense. A majority, therefore, exists that does not use it for fragrance, and in a case where the majority does not use it for fragrance, one does not recite a blessing.

Rachi non traduit

לגמר את הכלים. לבשם בעשנו את הבגדים:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמְהַלֵּךְ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת בִּטְבֶרְיָא וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת בְּצִפּוֹרִי וְהֵרִיחַ רֵיחַ, אֵינוֹ מְבָרֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְגַמֵּר בּוֹ אֶת הַכֵּלִים.

Traduction

Similarly, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: One who walks on Shabbat eve in Tiberias or at the conclusion of Shabbat in Tzippori, and smelled the scent of incense may not recite a blessing, as the presumption is that it was intended to perfume garments.

Rachi non traduit

בטבריא. היו רגילים לגמר ערבי שבתות ובצפורי במו''ש:

תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְרַצָּה לְהָרִיחַ — הֲרֵי זֶה חוֹטֵא.

Traduction

On a related note, the Gemara cites the following: The Sages taught in a baraita: One who was walking in the marketplace of idolators and willingly smelled the incense wafting there, he is a sinner, as he should not have the intention to smell it.